איך ממשיכים לטייל? האסון בטיול בצפון מראה שהשפעות המלחמה יישארו איתנו שנים קדימה

האירוע הקשה שהתרחש אתמול (שני, 12.10) ברכס רמים, בו פיצוץ נפל תחמושת גבה את חייו של אלעזר יאיר וילנסקי ז”ל ופצע 24 מחבריו ומוריו בבית הספר, פותח צוהר למציאות חדשה-ישנה איתה צריכים ללמוד המטיילים בארץ להתמודד. לצד האתגרים המוכרים לנו כמו התייבשות ונפילות, נוספה סכנה חדשה בדמות שאריות חומרי נפץ שעלולים להסתתר במסלולים.

אלעזר יאיר וילנסקי ז"ל, נהרג בטיול מפיצוץ נפל תחמושת | שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

בשלוש שנות המלחמה האחרונות התעופפו בשמי הארץ אמצעי לחימה שונים בדמות רקטות, טילים, פצצות מרגמה, חימושי מצרר וכטב”מים. חלקן הגיעו לשטחים מיושבים וגרמו לצערנו לנזקים, אבל כולנו נשמנו לרווחה כששמענו דיווח על נפילה בשטח פתוח. אלא שאחרי שנרגעו חילופי האש, חזרנו להסתובב גם בשטחים הפתוחים.

בעוד שאת הנפלים באזורים מיושבים קל יחסית לאתר, בשטחים פתוחים המצב שונה. אין בכל מקום מצלמות שמתעדות את אזור הנפילה, ואמצעי הלחימה עלולים להישאר מוסתרים בבור באדמה, בתוך סבך צמחייה, או להתקע על צמרת של עץ. חלקם יכולים להיות קטנים מאוד, ולהשאר במקום שנים עד שיופעלו באופן מקרי.

קטן מכף יד, הנפל כפי שצולם על ידי הנערים בטיול לפני האסון | שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

למרות שהאירוע הקשה התרחש באזור העימות בצפון, מי שיוצאים לטייל בישראל בשנים הקרובות צריכים לקחת בחשבון שהסכנה לא מוגבלת רק לאזורי גבול. הירי במלחמה האחרונה הגיע לכל שטחי המדינה, ובהתאם נפלים שלא התפוצצו יכולים להימצא גם בהרי אילת, ביערות הכרמל או בחורשות בשרון.

זמן קצר לאחר הפיצוץ נשמעו קריאות לעצור את טיולי בתי הספר, או למנוע הגעה של תלמידים לאזורים סמוכים לגבול הצפון. אבל לעצור את החיים שלנו בגלל קיומן של סכנות זה לא פתרון. אי אפשר להפריז בחשיבותם של טיולים לתחומים רבים בחיים בהם הכרות וחיבור עם הארץ, להבנה החשיבות של שמירה על הסביבה. הם גם נותנים לתלמידים הזדמנות להתבטא בדרכים אחרות ולהכיר את עצמם ואת חבריהם מחוץ לכיתה.

תלמידים בטיול בית ספר (אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה) | צילום: שי קדם

גם אם ייאסרו טיולי בתי הספר לאזורים מסוימים, זה לא יפתור את הבעיה. רק לפני כחודשיים נפצעו שישה פועלים זרים מפיצוץ של נפל במטע סמוך למטולה. בפעם הבאה אלו יכולים להיות מטיילים עצמאיים שימצאו את עצמם סמוך לשאריות אמל”ח. וזה לא בהכרח יקרה בשבוע הבא, זה יכול להיות גם בעוד שנתיים.

מה אפשר לעשות כדי לצמצם למינימום את הסיכון ולאפשר את החזרה לשגרת חיים וטיולים נורמלית? ברמת המדינה, מי הביטחון חייבים לסרוק את השטחים ולסלק מהם מפגעים. כפי שכבר נעשה בשטחים רבים וכפי שצריך להמשיך לעשות. אבל גם אחרי הסריקות, צריך להביא בחשבון שייתכן שנותרו בשטח נפלים שלא אותרו.

לצד אחריות הרשויות, מי שיוצאים לטייל בשנים הקרובות חייבים להיות מודעים לסיכון, ולא היות משותקים בגללו ולהימנע מטיולים. צריך להכיר אותו ואת דרכי ההתמודדות – גם כאן צריכות רשויות המדינה לסייע בקמפיין בסגנון "אתה יודע ואת יודעת - בחפץ חשוד אסור לגעת", שיעלה את המודעות.

איך לשמור על עצמנו כשיוצאים לטייל?

אחרי שאמרנו שהסתגרות בבית והימנעות מהטבע לא יכולה להיות הפתרון, חשוב לדעת כיצד לצמצם את הסיכון ומה לעשות כשנתקלים בחפץ חשוד.

בכל מקרה בו מוצאים חפץ שנראה חריג – גופי מתכת בצורת פחית, קונוס או שבר של חפץ, גם אם הוא קטן מכף יד – אסור לגעת בו, להרים אותו או להזיז אותו. צריך להתרחק מהמקום, להרחיק מטיילים אחרים, ולדווח למוקד 100 של המשטרה, תוך מסירת מיקום מדויק ככל האפשר. במידת האפשר רצוי לסמן את המקום ולצלם אותו, מבלי להתקרב ולסכן את עצמנו.

המודעות שלנו אל סכנת הנפלים והחפצים החשודים שחזרה אל חיינו יכולה לאפשר לנו לחזור אל הטבע בצורה בטוחה, כך שנוכה להמשיך להנות מהנופים היפים שיש לישראל להציע לנו.

הכותב הוא מורה דרך מוסמך, מדריך טיולים לבתי ספר ועורך באתר למטייל